רש"י על חולין מ״א

מהדורה: מהדורת וילנא

מפרשים:
1 אבל זבח - דבר הזבוח בסכין דהיינו בהמה דעוף מלוק הוא:
2 ואי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו מאי איריא - דתני עוף אפי' בהמה נמי דהא לא פקע שם קדשים מיניה ומיהו איהו מיחייב משום עובד עבודת כוכבים דמ"מ אע"ג דלא מיתסרא מיפלח פלחא:
3 כיון דקניא ליה לכפרה - שהרי הבעלים מתכפרים בה:
4 כדידיה דמיא - הלכך לא מצי למיתני שום זבח דאילו עולה מכפרת אעשה וחטאת ואשם על חטאים ושלמים ושאר קדשים קלים דידיה נינהו להכי נקט עוף ובחצי קנה פגום דמיחייב בשחיטת חוץ בההוא פורתא דמיתסר ביה:
5 אחד לשום אחד מכל אלו - אפילו בהמה דלאו דידיה אלא דאידך ששחט לשום דבר כשר:
6 המטמא - טהרות של חבירו:
7 והמדמע - תרומה בחולין של חבירו דמוזיל להו דמיבעי ליה לזבונינהו לכהנים בדמי תרומה דהיינו בזול דלא חזו אלא לכהנים:
8 והמנסך - יין של חבירו לעבודת כוכבים:
9 בשוגג - שלא ידע שהיא תרומה ולא ידע שהוא נאסר בניסוך זה או כסבור יין שלו הוא:
10 פטור - מלשלם. ואע"ג דמזיק בשוגג חייב כדקיימא לן ב"ק דף כו. אדם מועד לעולם בין ער ובין ישן בין שוגג ובין מזיד הכא היזק שאינו ניכר הוא ולא שמיה היזק ובמזיד חייב לשלם דקנסוה רבנן ומשום דקם ליה בדרבה מיניה לא מיפטר ואע"ג דחייב מיתה משום עבודת כוכבים ואפילו לא התרו בו דלא מיקטיל קיימא לן כתובות דף לד: חייבי מיתות שוגגין פטורין מלשלם הכא חייב אפי' אתרו ביה כדאוקימנא טעמא במסכת גיטין דף נב: משעה דאגבהיה ע"מ לאוסרו מיחייב לשלומי ומתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך:
11 שניסך - שכשך ידו לתוכו לעבודת כוכבים:
12 שלא בפני עבודת כוכבים - רבותא אשמועינן:
13 אסרו - אף בהנאה דאדם אוסר דבר שאינו שלו:
14 ועוד שיכול לומר לו - אפילו ניסכו לעבודת כוכבים:
15 לא כל הימנך כו' - דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו:
16 לאונסי - על כרחי שתאסר:
17 ורב נחמן ורב עמרם ורב יצחק אמרי לך - הא דרב הונא תוקים כתנאי דהא ר' יהודה בן בבא פליג אבל מילתא דידן לא תוקים כתנאי דאנן אמרינן שפיר אפילו לת"ק דאפילו לדידיה דאדם אוסר ה"מ עובד כוכבים אבל ישראל לצעורי לחבריה עביד ואין דעתו לעבודת כוכבים:
18 בישראל מומר - וה"ה דמצי לאוקמא בדאית ליה שותפות בגוה כדאוקמוה אינהו לעיל השתא מיהא כיון דאתינן להכי דעובד כוכבים אוסר מוקמינן לה בגוה ואליבא דתנא קמא:
19 התרו בו - בישראל שלא ישחט לעבודת כוכבים ושחט לאחר שקבל התראה וקודם לכן לא היה בחזקת מומר:
20 מאי - מי אסר או לא קבלת התראה שמתרין בו הוי יודע שאתה מוזהר על כך והתורה אמרה שאתה חייב מיתה והוא אומר יודע אני וע"מ כן אני עושה שאמות והכי אמרינן בסנהדרין דף מא. מות יומת עד שיתיר עצמו למיתה:
21 מתני' לתוך ימים - דלא לימרו לשרא דימא קא שחיט:
22 ולא לתוך הכלים - שלא יאמרו מקבל דם לעבודת כוכבים הוא:
23 לתוך עוגה של מים - גומא כמו עוגיות לגפנים דמ"ק דף ב. לשון מורי. לישנא אחרינא לתוך העוגל והיא היא:
24 ובספינה - יכול לשחוט על גב הכלים והדם שותת לתוך הים שלא ללכלך את הספינה ולא מיחזי כשוחט לתוך ימים:
25 אבל עושה גומא - משמע שוחט לתוכה ובגמרא פריך הא אמרת אין שוחטין לגומא. וטעמא דגומא משום שהוא חוק הצדוקים לעבודת כוכבים:
26 יחקה את הצדוקים - יחזיק ידיהם בחוקותיהם. יחקה לשון חוק:
27 גמ' לבבואה - פרצוף שלו הנראה במים:
28 עכורין - לא מינכר בהו בבואה:
29 והאמרת אין שוחטין לגומא - והדר תני אבל עושה גומא:
30 כל עיקר - ואפי' בבית דמיחזי כמנהג צדוקים:
31 על דופני הספינה - ומדופני הספינה למים:
32 לנקר - לנקות:
33 מקום - חריץ קטן:
34 ובשוק לא יעשה - שאין אדם חש לנקר את השוק:
35 בדיקה אחריו - שמא מין הוא לעבודת כוכבים ויבדלו מפתו ומיינו:
36 מתני' השוחט - חולין בחוץ:
37 לשם עולה - דכיון דבאה בנדר ובנדבה הרואה אומר עכשיו הוא מקדיש ושוחטה לעולה וקדשים בחוץ מותרים וגזור רבנן עליה פסול וכן שלמים וכו':
38 אשם תלוי - בא על ספק חיוב כרת כגון ב' חתיכות לפניו ואכל אחת מהן ובאו עדים ואמרו אחת מהן של חלב היתה ואין ידוע איזו אכל אשתו ואחותו עמו בבית כסבור שבא על אשתו ונחלף ולא ידע למחר על איזו מהם בא שהיו שתיהן במטה והוא לא היה יודע מביא אשם תלוי להגין מן היסורין עד שיודע לו אם חטא ודאי מביא חטאת. ובגמ' פריך והא לאו נידר ונידב הוא והרואה יודע שאין בדבריו כלום שאין שם אשם תלוי אא"כ היה מחוייב וההוא קלא אית ליה ופסח נמי בגמ' פריך:
39 ור' שמעון מכשיר - לא חייש למראית העין:
40 אשם ודאי - אשם גזילות דהיינו נשבע לשקר לכפירת ממון אשם מעילות אשם שפחה חרופה. ועל שם שאשם תלוי בא על ספיקו קרי להו להני אשם ודאי:
41 לשם בכור לשם מעשר - מידע ידעי דשקר הוא דבכור ומעשר מידע ידעי מקמי הכי דאילו ההיא שעתא לאו בני אפרושי נינהו דנימא השתא קמקדיש להו:
42 זה הכלל - בגמ' מפרש לאתויי מאי דהא חשבינהו לכולהו:
43 גמ' בר נידר ונידב הוא - בתמיה:
44 בכל יום - שבכל יום הוא עומד בספק חטאת ולבו נוקפו שמא חטא ומצינו שהכשיר הכתוב אשם תלוי ליקרב וליאכל היכא דהוחזק ספק חטא בעדים והאי נמי אנן סהדי דכל יומא בספק חטא קאי:
45 זימנא קביעא ליה - בערב הפסח הלכך מידע ידעי דדברי רוח הן:
46 הואיל והפרשתו כל השנה - כל ימות השנה ראוי להפרישו ולהניחו עד זמנו הלכך השתא נמי אמרי השתא מפריש ליה וקשחיט פסח בשאר ימות השנה וקי"ל דשלמים הוא ואמרי קשחיט שלמים בחוץ ואכיל להו:
47 מידע ידיע - דמשקר ולא נפיק חורבה מיניה:
48 דרמי מידי אמומא - שיהא נכסה בצמר או בטיט ולא חזו ליה וסברי תם הוא:
49 לא שנו אלא שאינו מחוייב חטאת - דלא אמרי אינשי השתא מפריש לה דהא חטאת לאו בנדר ובנדבה אתי והא לא חשו רבנן דלמא מאן דחזי סבר מחוייב חטאת הוא דההוא קלא אית ליה דמי שבא לידו דבר עבירה בשוגג אינו מחפה עליה כדי שיתבייש ומתכפר לו:
50 אבל מחוייב חטאת - מאן דחזי סבר לשם חטאת הוא מפרישה עכשיו:
51 והא לא קאמר לשם חטאתי - דמשמע שאני חייב אלא לשם חטאת דמשמע לשון נדר ומידע ידיע דאין בדבריו כלום דבשלמא דבר הנידר ונידב איכא למימר השתא מקבל לה עליה בשעת הפרשה ולא בעי למימר לשם עולתי אבל הכא כל כמה דלא אמר לשם חטאתי לא משמע לשם אותה שאני מחוייב:
52 באומר לשם חטאתי - והיכא דאינו מחוייב חטאת אפי' אמר לשם חטאתי מידע ידעי דמשקר:
53 שאין לו זבח - דליכא למימר השתא עביד לה תמורה דבמאי מימר לה דהא ליכא למיגזר מאן דחזי סבר יש לו זבח אחר דההוא קלא אית ליה:
54 אימר אמורי אמיר ביה - ומאן דחזי סבר השתא מימר לה בהך אמירה דבשעת שחיטה ואע"ג דלא מוקי לה בהדי זבח חייל עלה שם תמורה דתנן בתמורה דף כז. תחת חטאת תחת עולה שיש לי בבית היה לו דבריו קיימין:
55 והא לא קאמר לשם תמורת זבחי - דלהוי משמע שימירנה בו אלא לשם תמורה דמשמע דבשמא בעלמא בעי לשוויי תמורה ואיהו ליתא אלא היכא דמימר לה בזבח דתנן בתמורה שם תחת חטאת תחת עולה לא אמר כלום:
56 לשם תמורת זבחי - ואשמועינן מתני' דהיכא דאין לו זבח כשרה ולא חיישינן דלמא מאן דחזי סבר דאית ליה מ"ט דאי הוה ליה מידע הוו ידעי:
57 עולת נזיר - דאי אמר הריני שוחט לשם עולת נזיר פסולה דמאן דחזי סבר נדר הוא והשתא קמפריש ושחיט לה. ואע"ג דנזיר נידר ונידב הוא דע"י נדר הוא בא אי לא הוה תני זה הכלל לאתויי לא שמעינן ליה מעולה דרישא:
58 דמהו דתימא - ליכא למיחש לחורבה דמידע ידעי דהא לא נדר:
59 קא משמע לן - דמימר אמרי דלמא נדר בצינעא זה שלשים יום שהוא סתם נזירות ובשלשים יום לא מינכרא מילתיה לשכניו:
60 לאתויי עולת יולדת - שאם אמר לשם עולת יולדת בפירוש כשרה דמידע ידעי דהשתא לא נדר לה וכדמפרש בשאין לו אשה: